הילדים ממנזר סן-סימון- סרט דוקומנטרי

בתחילת שנות ה-50 פרצה מגפת הפוליו בארץ. 4700 חלו, רובם מתחת לגיל 4.

פניקה אחזה בציבור. מערכת הבריאות קרסה.

בקיץ 1951 הוחלט להסב את בית הפטריארך במנזר סן סימון בירושלים לבית-חולים שיקומי לילדים ״אלין״ ואליו קובצו מכל רחבי הארץ ילדי הפוליו ובעלי נכויות פיזיות שונות.

​

סימה שמעוני ילידת קיבוץ איילון שבגליל חלתה בפוליו בגיל שנה. בגיל עשר, לאחר שמנהל אלין, פרופ׳ מייקין, הבטיח לאמה שהוא יצליח לגרום לכך שסימה תלך- היא נשלחת לסן סימון ועוברת במשך חמש שנים סדרת ניתוחים ותהליכי שיקום מפרכים. היא מעולם לא למדה ללכת.

​

עכשיו, בגיל 67, היא מחליטה לכתוב ספר עלילתי על אותם ימים ויוצאת למסע תחקיר יחד עם פיני נויברט, חברה הטוב מאלין משכבר הימים. הם נוסעים ברחבי הארץ, עורכים מפגשים מצולמים עם חבריהם ואנשי הצוות מאלין בסן סימון, ואוספים תמונות וקטעי ארכיון.

​

הסרט ינסה לשקף את המציאות המורכבת שהייתה אז וההשפעה שלה על חייהם של ילדי המנזר היום:

זיכרונות של פחד משתק מהניתוחים האינסופיים והמיותרים, רופאים שראו בילדים שפני ניסיונות, גוף שצריך לתקן. ובתוך זה- גם הרבה רגעי אחווה. חבורת ילדות וילדים, שווים ומאוחדים בגורלם, בתחושה של קירבה וחברות, מעשי קונדס וניצני אהבות נעורים ומיניות.

כיצד השפיעו הקונפליקטים המשפחתיים, היחסים עם ההורים והאחים, היחס מהצוות הרפואי והחברויות שנוצרו בין הילדים מתוך אותה שותפות גורל על מי ומה שהם היום?